פסק-דין בתיק תא"מ 40527-11-12

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב פרטי מ.ר. 28-847-56 ולמשאית מ.ר. 52-206-50 (להלן - "הרכב" ו"המשאית", בהתאמה) כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 20.2.12 בכפר רינה.

התביעה העיקרית על סך 17,557 ש"ח הוגשה על ידי התובע 1 שהינו הבעלים הרשום של הרכב ועל ידי התובע 2 שנהג ברכב במועד התאונה. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 2 כמי שהיה נהג המשאית במועד התאונה וכנגד הנתבעת 1, מבטחת המשאית (להלן - הנתבעים).

התביעה שכנגד על סך 30,314 ש"ח הוגשה על ידי הנתבעים כנגד התובע 2 שכאמור נהג ברכב וכנגד מבטחת הרכב במועד התאונה - מנורה חברה לביטוח בע"מ.

בתביעה העיקרית נטען כי התאונה ארעה שעה שהמשאית, נהוגה בידי הנתבע 2, פגעה מאחור ברכב עת היה בעצירה מוחלטת תוך גרימת נזקים שונים כפי שפורטו בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טוען הנתבע 2 כי רכב התובע, שנסע לפניו והתעתד לפנות שמאלה, חזר בצורה פתאומית למסלול הנסיעה באופן שלא אפשר לו לבלום במועד בשים לב לגודל המשאית ולמרחק העצירה הדרוש לה וכך התרחשה הפגיעה.

מכתב התביעה שכנגד עולה כי הנתבעת 1 פיצתה את הנתבע 2 בגין נזקי המשאית תוך קיזוז ערכי השתתפות עצמית, כינון ובלאי. תביעתם הכוללת של שני הנתבעים בגין נזקי התאונה עומדת כאמור על 30,314 ש"ח כמפורט בכתב התביעה שכנגד ובנספחיו.

בדיון שהתקיים נשמעו עדויות הנהגים המעורבים אשר הציגו באמצעות רכבי הדגמה את גרסתם להתרחשות התאונה. כמו כן עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במסמכים שהוצגו לתיק בית המשפט, בחוות דעת שמאי, ותמונות הנזקים שנגרמו ובמסמכים נוספים שהוגשו לאחר הדיון על ידי ב"כ הנתבעים בהסכמת הצדדים האחרים. 

לאחר שמיעת העדויות ובחינת חומר הראיות כאמור לעיל אקבע כי בנסיבות העניין יש האחריות לתאונה נחלקת בין שני הנהגים באופן שעל התובע 2 בתביעה העיקרית מוטלת אחריות בשיעור של כ - 25% ואילו על הנתבע 2 בתביעה העיקרית מוטלת אחריות בשיעור של כ - 75%.

בהתחשב בכך שמדובר בהליך בסדר דין מהיר  - הנימוקים להכרעה יובאו בקצרה. 

לאחר שמיעת גרסאות שני הנהגים מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע 2 לעניין אופן התרחשות אירוע התאונה ולפיה רכב התובעים שנסע לפניו והתעתד לסטות מנתיב הנסיעה שב באופן פתאומי לנתיב נסיעת המשאית וכך אירעה הפגיעה.

עדותו של הנתבע 2 בכללותה הייתה מהימנה בעיניי:

הנתבע 2 תיאר באופן עקבי את שארע ודבריו עלו בקנה אחד עם הגרסה שנמסרה על ידו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד. התרשמתי כי הנתבע 2 העיד בכנות גם באותם נושאים שהיו פחות נוחים לעמדתו, לדוגמא: העובדה כי רכבו היה בעליה בזמן הנסיעה, המרחק בו הבחין ברכב התובע כשהוא חוזר למסלול נסיעתו, העובדה כי רכבו אכן פגע ברכבו של התובע למלוא רוחבו, אי יכולתו לבלום על אף המרחק הנטען, המהירות וזווית המדרון וכיו"ב.  

גרסתו של הנהג ברכב התובעים הייתה פחות עקבית ובחלק מהנושאים אף נראתה בעיניי פחות מהימנה:

בכתב התביעה נטען כי עצירתו בכביש נבעה מעומס תנועה בעוד שבעדותו טען כי בעת הפגיעה עמד מאחורי שתי מכוניות אחרות על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות מעבר חציה. עם זאת לא ידע להסביר מדוע במועד הפגיעה על ידי המשאית לא נפגעו גם המכוניות שלפניו וטען כי אלו כבר הספיקו לנסוע טרם הפגיעה בעוד שהוא לא הספיק לעשות כן. בשים לב לסמיכות הזמנים הנטענת בין העצירה לצורך חציית הולכי הרגל ובין מועד חידוש הנסיעה אל מול מועד הפגיעה - הדברים אינם מתיישבים עם השכל הישר.

התרשמתי כי תשובותיו בחלק מהנושאים אודותיהם נשאל בחקירתו דוגמת תיאור המקום בו אירעה התאונה, התייחסות לעצם ביצוע פנייה או סטייה שמאלה, נסיבות המקרה המדויקות - היו מתחמקות ועמומות.

הגם שמצאתי להעדיף את גרסת הנתבע 2 לפיה רכב התובעים שב ונכנס לנתיב נסיעתו באופן פתאומי טרם הפגיעה הרי שעדין יש להטיל עליו, גם לפי גרסתו, את עיקר האחריות לנזקים שנגרמו.

הנתבע 2 העיד כי הכביש המדובר הינו כביש בעל נתיב אחד, המצוי בעליה, כשהפנייה שמאלה אפשרית מספר מטרים בלבד לפני הצומת הרלבנטי. הנתבע 2 העיד גם כי הבחין ברכב התובעים כשהוא מתעתד לפנות שמאלה בעודו מצוי במרחק של כ - 30 מטר ממנו, וכי הרכב שב באופן פתאומי לנתיב נסיעתו בעת שהיה במרחק של כ - 25 מטרים ממנו ונסע במהירות נמוכה, לשיטתו. מגרסתו עולה כי מטרים בודדים בלבד חלפו בין העמידה הנטענת של רכב התובע בפנייה שמאלה ובין שובו הנטען לנתיב הנסיעה. בנסיבות אלה מהן עולה כי הנתבע 2 הבחין ברכב התובע ובחזרתו לנתיב הנסיעה ממרחק של כ - 25 מטרים בעודו מצוי בעליה ובמהירות הנטענת, היה מצופה כי נהג המשאית שהבחין בהתרחשות מבעוד מועד ינקוט משנה זהירות וישמור מרחק במידה מספקת על מנת שיוכל, במקרה הצורך, להביא לבלימתה הבטוחה של המשאית גם בנסיבות אלה בשים לב לגודלה ולמרחק העצירה הדרוש לה.

הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהפגיעה ברכב התובע אינה פגיעה צדדית או  לפחות צדדית בחלקה - כפי שהיה מצופה למצוא ככל שהכניסה לנתיב הנסיעה הייתה כה פתאומית כנטען - אלא הפגיעה שנגרמה נפרשת על מלוא חלקו האחורי של רכב התובע ובהתאמה אף נפרשת על מרבית חלקה הקדמי של המשאית (עד מתחת לפנס ימין של המשאית) כפי שעולה גם מהתמונות שהוצגו. מהאמור עולה כי הנהג ברכב התובע הספיק להשתלב חזרה בנתיב הנסיעה גם אם עשה כן באופן פתאומי יחסית.

משכך, כאמור מצאתי לחלק את האחריות על הנהגים באופן שפורט לעיל.